מזה שנים אנו עדים להתקפות חריפות על ענף השכרת הרכב והליסינג בטענה שיבואני הרכב מעלים מחירים כדי לממן להן הנחות . שר התחבורה אף מינה ועדה ציבורית בראשות פרופ' ירון זליכה להגברת התחרות בענף, שתמכה בתאוריה שגויה זו והמליצה לאפשר יבוא מקביל.

טענה זו חסרת בסיס, שכן ההנחות ניתנות כהקצאה ישירה מיצרן הרכב בחו"ל לחברות משיקולי שיווק וחשיפה, דבר המקובל בעולם המערבי. בנוסף, במכירת רכב לחברות השכרה וליסינג היבואן חוסך עלויות שיווק ופרסום ללקוחות הפרטיים.

בשוק התחרותי של הליסינג, ההנחות הללו מגולגלות ישירות לציבור משתמשי הליסינג ולרוכשי הרכבים מהליסינג, מה שמוריד את גיל הרכב הממוצע בישראל – רכב בן 3 שנים נמכר לציבור בכ-50% ממחיר רכב חדש. חשוב לזכור גם שבישראל נמכרות בשנה כ-650,000 מכוניות יד שנייה לעומת כ-220,000 חדשות.

התחבורה הציבורית בישראל רחוקה מזו של העולם המערבי ומרבית המועסקים נאלצים להגיע לעבודתם ברכב פרטי, כך שענף השכרת הרכב והליסינג מהווה גורם חשוב לחיזוק הפריפריה ולהגדלת היצע התעסוקה בערי הלוויין. בנוסף, הענף תורם לקידום הצמיחה ולהכנסות המדינה ממיסים.

ענף זה לא מקבל הקלות כנהוג בענפים אחרים, אך סובל מחסמים ביורוקרטיים ותקנות ארכאיות מתקופת המנדט. למרות הקידמה הטכנולוגית, התנהלות החברות מול משרד התחבורה נשארה תקועה בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

הגדילה לעשות רשות המיסים כשביטלה השנה את סעיף המס שמאפשר שיחלוף רכבים לחברות הליסינג למרות שהן יוצרות הכנסה, מהלך שהטיל מס מיידי של עשרות מיליוני ש"ח על כל חברה.

ובאשר לוועדת זליכה: מסקנותיה הוגשו לשר התחבורה לפני כשלוש שנים ומרביתן לא יושמו עקב היותן שגויות. באשר לייבוא המקביל: גם כאן כמעט ואין שינוי. להערכתי, במערך הקיים של יצרני ויבואני הרכב בישראל לא ניתן לפתוח את השוק לייבוא מקביל באופן מסיבי, והייבוא המקביל הזניח שקיים לא יוביל להוזלה ללקוח הפרטי.