תחבורה ציבורית יעילה עשויה להוריד רכבים מהכבישים העמוסים, לצמצם את הזיהום, ולהוריד עלויות כלכליות וחברתיות. בנוסף, לתחבורה הציבורית תפקיד חברתי חשוב בהבטחת נגישות אזרחים לתעסוקה, למסחר ולשירותים ציבוריים – והיא קריטית עבור אזרחים שאינם משתמשים ברכב פרטי. אך פתרונות התחבורה הציבורית אינם זולים. בישראל הסבסוד הממשלתי של תחבורה ציבורית מתבטא במיליארדי שקלים בשנה; למעלה מ- 50% מעלויות הנסיעה מכוסות על ידי משלם המיסים – ועליהן מתווספים תקציבי פיתוח של תחבורה ציבורית, המסתכמים אף הם במיליארדים.

שירותי התחבורה הציבורית בישראל אינם מבטיחים רמת ניידות בסיסית. הדבר נובע, בין היתר, מריבוי יישובים קטנים ומרוחקים בישראל, ומהבנייה הדלילה והפרברית בערים. הגדלת ההשקעה בתחבורה ציבורית לא תביא לפתרון הבעיה - מגבלות הכיסוי הגיאוגרפי של התחבורה הציבורית, ושעות הפעילות המוגבלות שלה אינן פונקציה של מידת הסבסוד הממשלתי.

הפתרון עשוי להגיע מכיוון אחר – תחבורה שיתופית. כיום מספר הנוסעים הממוצע במכונית הוא מעט מעל אחד. כמו כן, רוב המכוניות מנוצלות לצרכי נסיעה במשך שעה (או קצת יותר) ביום. התחבורה השיתופית מציעה דרכים לניצול יעיל בהרבה של רכבים, אם על ידי שיתוף רכבים (השימוש ברכב איננו מוגבל לבעל הרכב) או באמצעות שיתוף נסיעות (נהג המסיע נוסעים המצטרפים אליו – בדרך כלל כאלה שנוסעים לאותו יעד). במיוחד עשויה התחבורה השיתופית להביא לשיפור בניידות השכבות החלשות באוכלוסייה, ולשפר את רמת השירות התחבורתית ביישובים מבודדים. ניתן לקדם פתרונות אלה ללא סובסידיה ממשלתית, מכיוון שמיזמי תחבורה שיתופית הם אינטרס גם של השוק הפרטי. הם אינם דורשים השקעה ניכרת במשאבים ולא מעורבים בפיתוחם סיכונים פיננסיים משמעותיים.

על הרשויות להוריד חסמים ולאפשר מיזמים של תחבורה שיתופית, לרווחת הציבור כולו - בפרט בערים בהן רמת השירות של התחבורה הציבורית הינה ירודה. המפתח של העיר החכמה, הבריאה והמקיימת הוא מערכת תחבורה עירונית מתקדמת, המבוססת על אינטגרציה בין מערך תחבורה ציבורית אמין ויעיל, תשתיות הולכי רגל ואופניים, ותחבורה שיתופית. אינטגרציה זו תביא לשיפור רמת השירות, ולהורדת תעריפי התחבורה מחד - ולהקטנת עלויות ישירות ועלויות סביבתיות וחברתיות מאידך.